תיק עבודות
יחידת דיור בעיצוב מודע
היכולת לייצר יש מאין, גם בתקציב נמוך באמצעות חפצים קיימים ורהיטים מיד שנייה, מבלי לוותר על חדוות היצירה, החופש והבחירה האישית.
עבודת עיצוב עם פריטי יד־שניה אינה פשרה אלא הזדמנות להאט את הקצב, להתבונן ולבחור מתוך הקשבה ולא מתוך שפע מבלבל. לגלות אופי, סיפור ונוכחות דווקא דרך חומרים שעברו דרך. מסתבר שגם ביחידת סטודיו קטנה אפשר ליצור חללים אינטימיים ונפרדים, לשחק עם שכבות, אור, מרקמים ולעצב מרחב שמרגיש אישי, מחבק ומזמין לחיות בו בהנאה.
זהו עיצוב שמבוסס על תשומת לב ולא על תקציב, על דיוק ולא על עודף ובעיקר על החיבור בין יצירתיות וקיימות שיוצרת תחושת סיפוק.
מרכז תפילה
לפעמים כל מה שחדר מבקש זו הזמנה להיות משהו אחר.
כשגפן פנתה אלי עם רצון להפוך את הקליניקה שלה למרכז תפילה שמארח קבוצות נשים, הבנתי מיד שזה יהיה פרויקט מרגש במיוחד. הקליניקה כמעת ולא השתנתה 17 שנה והיה לה חשש לגעת במוכר. דרך שאלות מנחות, הקשבה וחיבורים קטנים, התחלנו לזהות מה נשאר, מה יוצא ומה נולד מחדש. עם תקציב צנוע והרבה כוונה, צבענו קירות, חידשנו ספה ישנה, הכנסנו ספה כתומה מהממת ממרקטפלייס ויצאנו לדרך.
נכון, שלא הכל חדש אבל הכל היה מדויק כי נוצר חלל שמרגיש כמו תפילה: מרחב נעים שמשדר פשטות עם תחושה של שקט, אור והרבה נשימה, שמתאים לקבוצות נשים וגם לגפן עצמה. זה תהליך לא רק של עיצוב אלא של שינוי בתודעה, בקצב ובתחושה הכללית של המרחב. כשאנחנו מאפשרות למרחב להשתנות, אנחנו בעצם מאפשרות לעצמינו להתחדש איתו. ו
הבית שלנו
הבית שלנו הוא דוגמא חיה לאופן שבו מרחב הופך להשתקפות עדינה של מי שאנחנו. העיצוב אצלינו בבית אקלקטי וצבעוני, מלא ניגודים והרמוניות קטנות, כמו סיפור שממשיך להיכתב. הוא מורכב מבחירות הקטנות שמספרות על השורשים שלנו, הערכים שאנחנו מחזיקים בהם ועל הדברים שמניעים אותנו באמת.
בכל מבט בחלל אפשר להרגיש מה מחבר אותנו למהות העמוקה של שייכות, אהבה והמשכיות כמו ספרים אהובים, כלי קרמיקה שהילדים הכינו בחוג וחפצים שעברו מדור לדור. כשאנחנו בוחרים למלא את החלל באלמנטים בעלי ערך עבורנו אנחנו יוצרים משמעות ורגש בבית.
בתהליך של עיצוב מודע, החיבור הוא תמיד למשהו שגדול מאיתנו: משפחה, קהילה, תרבות וערכים. במקום שבו החושים פוגשים את החומר, נוצרת נוכחות שיש בה עומק, שקט ובעיקר, תחושה של בית. זו ממש פעולה טיפולית, מחברת וטרנספורמטיבית.
ממ״ד מעוצב
לפני 7.10.23, הממ”ד שלנו שימש כמחסן עמוס מדפי מתכת וכלי עבודה כבדים, כך שגם בימים בלי טילים, הייתה סכנת מוות שמה פטיש או מסור יפול לך על הראש.
אחרי כמה ימים של הלם, כשהבנו שירי הטילים הפך לחלק משגרת חיינו, החלטתי לעשות מעשה ולהפוך את הלימון ללימונדה. צבענו את הקירות בצבע פוקסיה האהוב עלי, הדבקנו טפט עם קופים (יש שיגידו בהשראת סדרת "הלוטוס הלבן"), מצאתי מראה, ספסלים ואביזרים מוזהבים ומוזרים במרקטפלייס... הפכתי את הממ"ד לחלל שמח מהסרטים.
יש מי שתעדיף קירות בצבעים שקטים, כורסאות רכות, צמחייה, תמונות אהובות, מדף עם ספרים אהובים, משחקי קופסא או אלבומי תמונות של טיולים עם המשפחה. הכל, אבל באמת הכל הולך כדי לייצר תחושה של קרקע יציבה, עוגן ותקווה.ה